הבגרות האנושית באה לידי ביטוי, בין היתר, על-ידי פיתוח העצמאות. אצל בעלי חיים, הוולד מגיע די מהר לבגרות, בעוד שאצל האדם התהליך הוא ארוך יותר, ונמשך על פני שנים. ד"ר פלדנקרייז עסק רבות בשאלת פיתוח העצמאות והבגרות אצל האדם. לטעמו, אחת הדרכים לפתח את העצמאות היא התמודדות עם הנטייה שלנו לחקות את סביבתנו בביצוע פעולות שונות. מסיבה זו, במהלך המפגשים הקבוצתיים נימנע מחיקוי, וההוראה לא תתבצע בדרך של הדגמת התנועות למשתתפים. הם יקבלו הנחיות מילוליות, וחלק ממטרת המפגש תהיה הניסיון לפענח עצמאית את ההנחייה ולנהוג לפיה. אמנם, תפקיד המורה יהיה לשים לב לפרשנויות האישיות ולדייק את ההנחיות המילוליות, כך שיובנו היטב, אך ההבנה הראשונית תגיע באופן אישי, מתוך עולמנו הפרטי ותפיסתנו את המציאות.תתכוננו לגלות שלכולנו גרסאות שונות לאותה ההנחייה ולאותה התנועה. לדוגמה – ההנחייה הפשוטה להרים את היד למעלה בשכיבה על הגב. איפה זה למעלה? לעבר התקרה? מעל הראש? תתפלאו לגלות בכמה דרכים ניתן להרים את היד למעלה: ישרה, כפופה, עם כף היד פונה לרצפה, או פונה לתקרה ועוד גרסאות שונות ומשונות.

ב“שפת“ הפלדנקרייז נכנה את המפגשים הקבוצתיים בשם: מודעות באמצעות תנועה.
מה זה אומר? ואיך להשיג את אותה מודעות?
על פי ד"ר פלדנקרייז, מאחר שמוחנו מחובר ושולח הוראות לכל איבר ואיבר שלנו, הדרך היעילה ביותר לשכלל ולשפר את המודעות שלנו, היא באמצעות תנועה מודעת.
מדובר בדרך ישירה, עם מינימום פרשנות של הזולת:
בחינת התנועה שלי מפעילה את המוח שלי, בדגש על שלי.
המפגשים הקבוצתיים בנויים מרצף תנועות, ובמהלך השיעור המורה מפנה שאלות שנועדות לעורר את המודעות – לתנועה, לנשימה, למתרחש באזורים שונים בגוף. כך מתפתחת המודעות האישית - תוך כדי תנועה.

במשך השנים נצבור הרגלים, שבמידה רבה יעצבו וינהלו את חיינו. מצד אחד, הדבר חיובי ומקל עלינו במידה רבה. מנגד - ההרגלים גם יגבילו אותנו בדרכים רבות.

נתחיל כל יום באותה השעה עם כוס קפה, ניכנס אל הרכב שחונה תמיד באותו מקום, באותו כיוון. נאכל את הארוחה הבאה תמיד באותה שעה, ונפגוש את אותם האנשים בכל יום. בסופו של דבר, אנו עלולים לשעמם ולייגע את עצמנו.

כך מרגיש גם הגוף שלנו. בלי משים רכשנו במהלך החיים הרגלים: נחזיק את הראש בזווית מסוימת, נשב עם הרגליים שלובות בדיוק באותה דרך, נאחז בעכבר באותה זווית. אחרי שנים רבות של התקבעות הרגלים אלה – המערכת נשחקת.

ד"ר פלדנקרייז סבר שיש להציע למוח אפשרויות שונות: אולי כך, אבל אפשר גם כך. בתוך המשחק בין האפשרויות, יתברר למוח שאולי עדיף אחרת. אולי יש דרך טובה ועדיפה על הנוכחית, דרך קלה ונוחה יותר.

במפגשים הקבוצתיים נציע מגוון אפשרויות תנועתיות, וניתן למוח להחליט ולאמץ - מה עדיף? מה יעיל יותר? במפגשים האישיים, נבחן לגופו של אדם מה הם ההרגלים שכבר התקבעו, ונגלה באמצעות מגע אפשרויות נוספות. המגע יעורר את הרצון הטבוע בנו ליעילות ולבחירה במצב האופטימלי.

לו ניתנה לך הבחירה בין האפשרות לבצע פעולה מסוימת בקלי קלות, לבין ביצוע אותה הפעולה תוך קשיים מרובים, מה הייתה האופציה המועדפת? מן הסתם רובנו נבחר בקל ובנוח.

אז למה להתאמץ כשאפשר לא להתאמץ? נשמע פשוט, לא? לאורך החיים נגלה שלעיתים התרגלנו כל כך למאמץ עד שלא עולה בדעתנו שיש דרך קלה ופשוטה לבצע בדיוק את אותה פעולה. אחד העקרונות של שיטת פלדנקרייז הוא לחפש את הקלות, את הפשטות.

ניקח  לדוגמה את מיקום הראש. כשהראש מונח על חוליות הצוואר בזווית שמאפשרת את טווח התנועה המרבי והחופשי ביותר, הוא שוקל כחמישה קילוגרם. אבל שימו לב לזה: כאשר נטה את הראש קדימה ברכינה, כדי לעיין בסלולר, או לקרוא ספר, משקלו יעלה לכ-27 קילוגרם! איזו זווית יותר מתאימה ליום יום? הזווית הפרודוקטיבית או הזווית הרוכנת? לשאת 27 קילו על הצוואר זה ממש לא פשוט, אבל לפעמים נדרש.

במפגשים קבוצתיים אנחנו ניתן לאדם להניע את עצמו גם בזווית היעילה, וגם בזווית הפחות יעילה, כך שיהיה ברור מה עדיף לכל מצב, לכל פעולה. במפגשים אישיים נניע את ראשו של האדם בזוויות האפשריות, כך שהוא יגלה באמצעות המגע מה עדיף. מה משרת אותו יותר טוב, כך שיהיה לו קל, פשוט ונוח.