ליווי והעשרה התפתחותית לתינוקות

ליווי והעשרה התפתחותית לתינוקות בשיטת שלהב-Child'Space

על בסיס התיאוריה של משה פלדנקרייז

בשנתיים הראשונות לחיי התינוק, מתרחשים שינויים התפתחותיים משמעותיים ביכולת התינוק לשלוט בגופו. היכולות החדשות שהתינוק רוכש, מטביעות את חותמן על כל מערכות הגוף והאינטראקציה עם העולם הפיזי והחברתי: מהרמת ראש המאפשרת התבוננות בסביבה, דרך ישיבה, המאפשרת את חקר הסביבה באמצעות הידיים ועד הדיבור, המרחיב את הקומוניקציה.

מול תיאוריות השוללות התערבות בשלבי התפתחותו של התינוק ישנם בעשור האחרון מחקרים העוסקים בפסיכולוגיה ההתפתחותית ובתחום הסומאטי, המציינים לחיוב את השפעות ההתערבות ההורית על ההתפתחות המוטורית, הקוגניטיבית והרגשית של תינוקם. הצורך באבחון וטיפול בבעיות בשלב מוקדם, הפך למשמעותי ביותר, שכן בשנים האחרונות חל גידול במספר ילדי הגן הסובלים מבעיות מוטוריות, התנהגותיות וחברתיות.

המערכות השותפות להתפתחות התינוק מקושרות ברשת מורכבת של קשרים הדדיים. התפתחות במערכת אחת משפיעה על ההתפתחות באחרות, וכל שינוי באחת מהן, מהדהד בכולן. ההתמצאות במרחב ודימוי הגוף, מתפתחים יחד עם התפתחות התנועה שבאמצעותה, אנחנו לומדים לחוש את עצמנו במרחב ותמונת גופנו מתבהרת.

שיטת שלהב מציידת את ההורים, במשקפיים משוכללות ובארגז כלים. המשקפיים יאפשרו להורים להתבונן בתינוק. לפעמים צריך לנקות את המשקפיים ולפעמים יש צורך בעננה שתכסה על הזגוגיות. הידע שבארגז הכלים מעשיר את חוויית ההורות. האינסטינקט הבריא של ההורים יוביל אותם לבחור במשקפיים הנכונים לאותו הרגע ובכלי הנכון מתוך הארגז. על-פי אחד מעקרונות השיטה, הדגש מושם על מה שמתפקד. לעתים, מרוב דאגה יש התעלמות מהיכולות הקיימות.

האינסטינקט האימהי האֵם נמצאת עם התינוק 24 שעות ביממה במצבי ערות שונים והיא המומחית מספר אחת לתינוקה. למרבה הצער, לא מתייחסים בכבוד ואף מזלזלים ברגישותה של האם, בטענה שמדובר בדאגה מוגזמת. שיטת שלהב מטפחת מומחיות זו ומחזירה לאם את הביטחון באמהות שלה. מחקרים מראים, שהתינוק חש את חרדת האם, אך כשנקודת המבט שלה משתנה, מתחזק האמון ההדדי: האם מאמינה בתינוק, והוא חש בביטחון שהאם מפגינה כלפיו. בפגישותיי עם אימהות, רבות מהן סיפרו כי כבר בינקות חשו כי משהו אצל תינוקן אינו כשורה, וכי ההתפתחות אינה תקינה, ורק בגיל 2-3 שנים, זיהו אנשי המקצוע את הבעיה

תנועה, פונקציה ומשחק

בראשית ישנה תנועה אקראית, כתוצאה מגירוי של מערכת העצבים. לדוגמה: התינוק מושיט את ידו באוויר ללא כוונה תחילה. התנועה מחוללת שינוי בסביבתו: הוא רואה את ידו נעה, אולי אפילו נוגעת או תופסת רפלקסיבית בחפץ כלשהו, שעשוי להשמיע צליל. גירוי זה מלווה בחוויה רגשית הנחרטת בזיכרונו של התינוק. בחזרות נוספות על אותה תנועה, מקשר התינוק בינה לבין התוצאה לומד לבצע אותה כפעולה רצונית. הבשלה זו, מתנועה אקראית לרצונית, מאפשרת התהוות של מגוון פונקציות המושתתות על תנועה זו. כבר בפעולה פשוטה זו, מתקיימת אינטראקציה בין מערכות שונות בגוף התינוק, המפרות זו את זו בהתפתחותן: מערכת התנועה, החושים ועולם המחשבה והרגש

המשחק הוא תהליך מוחי שנותן תחושה טובה ומהווה את הבסיס הטבעי להנאה, מאפשר להיות במעורבות מלאה עם הזולת ומשמש פלטפורמה להתקשרות עם אנשים. ילד שחווה ומתנסה בסוגים שונים של משחק (חקירה, דמיון, משחק עם חבר או לבד), יוצא אל החיים עשיר יותר בכלים להתמודדות בחייו.

ישנן דרכים רבות לשחק עם התינוק. החשיבות היא במגע , בדיבור, בשירה ובאינטראקציה עם התינוק, כחלק מהפעילות היומית. מגע הוא צורך חיוני אצל בני אדם ובעלי-חיים כאחד. המגע מווסת, מרגיע, מארגן, מסמן את גבולות הגוף, ממפה את אברי הגוף במוח, מסייע בקשר בין אנשים ובתקשורת חברתית. בשיטת Child'Space לומדים טכניקות שונות של מגע.

בבסיס הרעיון של המשחק עומדת ההבנה שהוא מהווה פלטפורמה אידיאלית ללמידה אורגנית, שתמשיך ללוות את הילד בגן ובבית-הספר. יש לזכור שמשחק אינו רק משחק: במשחקים אלה משתכללת היכולת המוטורית, מתפתחות העצמאות, האישיות והיכולת האינטלקטואלית, ושם מתרחשת האינטראקציה החברתית החשובה להתפתחות הנפשית. מחקרים מראים כי יש חשיבות בהקצאת זמן למשחקי חצר ורחוב. ישנן שיטות למכביר המכינות את הילד ללימודים. שיטת Child'Space מכינה את הילד לקחת חלק בהפסקות וליהנות מהן.

מחקרו של Panksepp מדגיש את חשיבות  המשחק להתפתחות קוגניטיבית, חברתית ומוטורית, והוא מעלה את ההשערה כי משחק חברתי יכול לצמצם את הסיכון ללקות ב-ADHD ולהקל על השפעותיו. הפסיכואנליסט  Solms טוען שזו אולי הסיבה לכך שכשמבוגר פוגש תינוק, הוא אינסטינקטיבית יוזם משחק. נטייה זו נמצאת אף בבעלי-חיים: מצפייה בדרך בה גורי בע"ח משחקים ורבים, אפשר ללמוד על אופני המגע והמשחק אצל תינוקות

התבוננות,הסתגלות וגמישות

התבוננות ע"פ השיטה לוקחת בחשבון את כל ה"אוטוביוגרפיה" של התינוק על כל רבדיה

רפרטואר תנועות התינוק צריך להיות עשיר דיו כדי שיוכל להתאים את אופן תנועתו למצבים משתנים בסביבה. לדוגמה: תינוק הזוחל על שש עלול להתעייף, ואז ירצה לזחול על הגחון או לעבור מעל שטיח מגולגל, הוא יצטרך להרים את האגן גבוה יותר ולעבור להליכת 'דוב'. לשם כך כדאי שהתינוק יכיר אופני זחילה שונים ויוכל לעבור מהאחת לאחרת בזריזות וביעילות, מבלי שהדבר יפריע לזרימת התנועה קדימה. יכולת הזו היא אבן דרך להתנהלות גמישה בחיים

כושר ההסתגלות למצב קיים אינו בגבול המוטורי בלבד. כאן נבנה הבסיס לגמישות מנטאלית. הילד צריך לזהות מצב קיים ולהגיב אליו דרך המגוון התנועתי העומד לרשותו. ככל שיהיו לו אפשרויות רבות יותר לזחול ולעבור ממצב למצב, כך תתבסס תחושת הביטחון שלו ביכולתו להתמודד עם מצבים לא מוכרים

כאשר לומדים תנועה חדשה יש נטייה לגייס תחילה יותר קבוצות שרירים מהנדרש ובעוצמה רבה יותר, וזאת כדי לפצות על חוסר המיומנות בביצועה. התנסות חוזרת ונשנית של התנועה מאפשרת קבלת היזון-חוזר (סנסומוטורי) מהגוף ומהסביבה. מערכת העצבים עושה שימוש במידע זה כדי לשכלל את אופן ביצוע התנועה, כך שמידת הגיוס של יחידות מוטוריות ועוצמתן, קטנה עד למידה המשרתת את התנועה בצורה היעילה ביותר. התנועה נעשית זורמת יותר, חיננית ומווסתת.

לדוגמה: כאשר תינוק מתחיל לזחול על הברכיים, הפישוק שלו רחב יחסית. מצב זה מבטא שימוש יתר בשרירים והישענות על הרצועות לנשיאת משקל הגוף, במקום שימוש בשלד שבנוי למטרה זו. בהדרגה, תוך ההתנסות בתנועה, הוא יקרב את ברכיו אל מתחת למפרקי הירך, ובכך יעשה שימוש יעיל יותר בשלד. הדבר יביא להקטנת המאמץ שרירי.

שלב הזחילה - שלב חשוב בהתפתחות, ויש בו מרכיבים משמעותיים בהתפתחות העתידית. עם זאת, לא כל התינוקות מתחילים לזחול באותו זמן. יש הזוחלים לזמן קצר ואחרים, תקופה ארוכה. ישנם תינוקות שמדלגים על הזחילה ועוברים מיד לעמידה או לישיבה. ישנה חשיבות לכך שהתינוק יעבור את כל שלבי ההתפתחות, משום שבכל שלב, נבנה השלב הבא מבחינת ארגון שרירי, בניית סיבי עצם, שיפור הקואורדינציה ושיווי המשקל, התמודדות עם כוח הכובד בגבהים שונים, ייצוב חגורת הכתפיים ומפרקי הירכיים ועוד. כשתינוק מדלג על הזחילה, הוא אינו מתנסה בכל המרכיבים התנועתיים שלה. זו הסיבה שבשיטת שלהב, אנו מזמנים לתינוק סביבה וגירויים שבהם יוכל לחוות את שהחסיר ויוצרים תנאים המאפשרים לו להתנסות במרכיבים הללו.

על-פי שיטת שלהב, תפקיד המדריך הוא לזהות באיזו מידה התנועה, שהפכה להרגל, מממשת את פוטנציאל התנועה של התינוק. ייתכן שהתנועה מבטאת פיצוי לקושי או למגבלה. המדריך שואל את עצמו מהם הגורמים המביאים לפיצוי הזה, והאם התינוק מסוגל להתמודד בעצמו עם אותם גורמים, או שיש להציע לו אפשרויות נוספות שיעזרו לו למצוא ארגון מתאים יותר. כדי לענות על השאלה זו המדריך בוחן את המצב בראייה כוללת ובהמשך, מציע חלופות לקשיים שנמצאו. אין פתרון אחד שמתאים לכל התינוקות. למרות שיש דרך אחת שיעילה יותר מבחינה מכאנית, עדיין יש חשיבות לכך שהתינוק מצליח להתקדם לעבר מטרה ולהשיג את מבוקשו. ברבדים הרגשיים, המטרה של תחושת המסוגלות חשובה יותר מהדרך בה מגיעים אליה.

הכותבת היא ד"ר חוה שלהב

מנחה קורסים למורים בשיטת פלדנקרייז, מפתחת שיטת Child'Space - ליווי התפתחותי לתינוקות, ומנחה קורס מדריכים בשיטה, בארץ ובעולם.