נתיב חדש ליציאה מחרדה

מאמר מתוך בלוג של ארין פרגוסון בתרגומה של ניצן סמולר

"תוקפנות היא אופן התנהגות, היא אינה סוג אנרגיה. תוקפנות אצורה שבאה לידי ביטוי אינה משחררת לחץ. על אף שלביטוי משולח רסן של תוקפנות יש השפעה מרגיעה, הדבר נובע, לפי דעתי, לא מצמצום הלחץ, אלא מהביטחון שהאדם צבר מתרגול הפעילות בה הוא או היא חסרי יכולת." – משה פלדנקרייז

אדם בוגר בריא יחוש בטוח בעצמו בכל טווח ההתנהגות האנושית.

בואו נבחן לדוגמה אדם תוקפני או כועס. למשל אדם שמכניס אגרוף בקיר כי אינו מסוגל לבטא את הכעס. פלדנקרייז סובר כי קיים מתאם בין מידת ההקלה שחש אדם מביטוי תוקפנות ויכולתו של האדם לבחור בכל דרך אחרת, כלומר, ככל שמידת ההקלה שאדם חש כתוצאה מביטוי תוקפנות היא רבה, כך יכולתו לתפקד בדרך אחרת היא מצומצמת.

עד שנחוש בטוחים בטווח המלא של דפוסי ההתנהגות הזמינים לנו כבני אדם, אנו נמשיך לנטות לתגובת יתר. לגבי עצמי, אני חושבת שאני אדם בוגר, אך אני בהחלט תקועה במקום בו אני רוצה להתנהג באופן שונה ובמקום זאת אני סומכת על דפוס ההתנהגות המאפשר לי לשחרר לחץ. כאשר אינני חשה בטוחה בדפוס התנהגות שונה, אני נצמדת לדפוס הישן כי אני חושבת שכך ארגיש בטוחה, גם אם אני מודעת לכך שמחשבה זאת היא לאו דווקא נכונה.

השאלה שמורה פלדנקרייז צריך לשאול את עצמה היא אלו אופני התנהגות אינן נכללות בדפוס הזה? בנקודה זאת מתחילה העבודה. יצירת שינוי אמיתי פירושה הבאת האדם לשימוש בטווח תגובה מלא.

חרדה ותמיכה

הפחד מנפילה הוא אחד הפחדים האנושיים הבסיסיים ביותר, ומהווה את הבסיס עליו רוב החרדות האחרות שלנו נשענות. למעשה, אחת הדרכים העיקריות בה אנו בונים תחושות של חרדה היא על ידי הרמת עצמנו והתרחקותנו מהקרקע, אלא התחושה הפיזית של תמיכה מהקרקע היא בסיסית לתחושת הביטחון הרגשי.

נסו: לחיצת עקבים

עמדו בנוחות ברגליים יחפות. התהלכו קצת. הרגישו את הרגליים על הרצפה. שימו לב לתחושת העקבים, כריות כפות הרגליים והאצבעות.

עכשיו, עמדו במקום וכופפו את הברכיים והירכיים. הישבן ינוע אחורה ולמטה והידיים ירדו לכיוון הברכיים. פלג הגוף העליון יטה קצת קדימה. כופפו את מפרקי הירכיים והברכיים באופן שווה. עכשיו דחפו את העקבים כלפי מטה כדי להזדקף. שימו לב לכוח שאתם חשים דרך העקבים. חזרו על פעולות אלו ארבע או חמש פעמים. שימו לב, האם אתם עוצרים את הנשימה? נשמו. התהלכו קצת. לאילו תחושות את שמים לב?

נסו: כמעט קפיצה

עמדו שוב במקום. ארגנו את עצמכם לקפיצה מהרצפה, אך אל תתרוממו מהרצפה. עשו מעיין תנועת "הופה" לקראת קפיצה, אך אל תקפצו. שימו לב לתחושת העקבים תוך כדי התנועה. אין צורך לכופף את הברכיים, אלא אם כן הכיפוף עוזר. חזרו על כך ארבע או חמש פעמים. ייתכן שתשימו לב שבית החזה מרגיש גבוה יותר ועמוד השדרה מרגיש כאילו הוא נמצא מעל הירכיים. הרשו לכתפיים להישמט. התהלכו קצת. בכל פעם שאתם מרגיש תחושת חרדה מתעוררת, שימו לב לעקבים ודחפו מטה. התארגנו לקראת קפיצה, אך אל תקפצו. אם תאמנו את עצמכם להרגיש דרך השלד את החיבור שלכם לקרקע, תחושת החרדה תקטן. לימדו כיצד להיות קשובים בתנועת השלד שלכם והשתמשו בתחושה זאת ליתרון.

זכויות יוצרים © 2010 על מאמר זה שייכות לארין פורגסון. כל הזכויות שמורות. ניתן לשכפל ולהפיץ המאמר באופן חופשי, כל עוד אתה הוא מופץ בחינם ופרטי הכותבת וכן הודעה זו מצורפים למאמר. אנא עדכנו את ארין פורגסון אם בכוונתכם להפיץ או לפרסם המאמר הנ"ל.