תיאור המקרה של דני

דני , בחור צעיר בן 26, נפצע בתאונת דרכים, נפגע במוחו והיה במצב של קומה (תרדמת) במשך חצי שנה. מצבו הוגדר כצמח, והרופאים הרימו ידיים לגבי חזרתו לתיפקוד חלקי/מלא. למרות זאת הוריו החליטו לנסות כל דרך אפשרית שתוציא אותו ממצבו ותשפר את תפקודו. הוריו העבירו אותו לבי"ח פרטי וניסו שיטות אלטרנטיביות אחרות, כגון: רפלקסולוגיה, הילינג, ועוד, אך התקדמות לא נראתה. הם הגיעוה אלי על ידי המלצה מבי"ח שבו עוסקים בשיטת פלדנקרייז. בפגישתנו הראשונה בביה"ח דני שכב במיטתו כשידיו מוצלבות זו על זו בחוזקה, על בית החזה, ואגרופיו קפוצים, כולו מזיע. רגלו הימנית היתה מכופפת, כך שהברך קרובה מאוד אל הבטן, והזוית שבין השוק לירך היתה קטנה מאוד. רגל זו נטתה שמאלה מעל לרגל הימנית בלי שום תמיכה מתחתיה, והאגן היה מונח ברוטציה נוקשה שמאלה. מפרק הירך היה קשיח ביותר. אמו סיפרה לי שיש לו פצע לחץ גדול מתחת לברך ימין מרוב שהוא מכופף אותה כ"כ חזק, ושלפני מס' חודשים עשו לו ניתוח נוסף לכריתת הגיד בצד אחד של הרגל. היא הוסיפה שהוא מועמד לניתוח נוסף לכריתה בצד השני. רגלו השמאלית היתה מונחת ארוכה על המיטה, ובהונו הראשונה, גדולה ביותר, שלוחה לכיוון הפנים, לעומת שאר הבהונות שפנו קדימה בהמשך הגוף למטה (סימן בבינסקי- SIGN IKSNIBAB- המעיד על פגיעה ב- CORTICOSPINAL LATERAL

KCART. ראייתו תקינה בעין ימין, עינו השמאלית נפקחת ומתנועעת, אך ראייתו בה לקויה. דני לא דיבר, רק השמיע נהמות, אנחות עמומות בלתי מובנות כשחש כאב, או כשקשה היה לו לנשום. הוא נשם דרך קנולה (פתח בתחתית הגרון), ודרך הפה והאף. לא היה מסוגל לאכול לבד. ישיבתו בכיסא הגלגלים היתה מרושלת, גבו כפוף הצידה לצד ימין, וראשו נופל ימינה לאחור. בשיעורים נתתי למערכת העצבים של דני כמה שיותר גירויים, במטרה  עורר ולחדש אצלו מסילות חדשות למעבר אימפולסים ואינפורמציה.

עבדתי על כפות רגליו באמצעות ידי ובאמצעות ריצפה מלאכותית. בתחילה דני כמעט ולא איפשר לי לגעת ברגליו, היה נוהם ופותח את עיניו גדולות. עם הזמן הוא איפשר לי לגעת ברגליו, בד בבד עם השיפור בתנועות מפרקי האצבעות, הקרסול, הברך, הירך. הייתי מבקשת ממנו להרים ולהאריך את הרגל והוא היה עושה זאת, עבדתי איתו עם כדור גומי גדול, עליו השענתי את רגלו, ולימדתי אותו להפעיל כוח ולהרפות באופן רצוני. הוא למד לדחוף את הכדור ולהפסיק כשהייתי מבקשת ממנו. וכן הוא למד להעמיד את רגל ימין כפופה בפיסוק רחב, ברוחב האגן, בלי לנטות שמאלה. לאחר מס' שבועות פצע הלחץ התרפא ונעלם, ובבדיקת רופאים חוזרת הם התפלאו למצוא אצל דני התקדמות אדירה

ודיווחו על שיפור בתגובתיות שלו. המליצו שלא לשלוח אותו לניתוח לכריתת הגיד השני.

במקביל לעבודתי על כפות רגליו, עבדתי על פגל גופו העליון המאומץ עד מאוד. בתחילה עבדתי בתנועות דחיסה וכיווץ לכיוון מרכז הגוף, כמו התנוחה הטבעית שלו כרגע. אחרי שטונוס שריריו הופחת, יכולתי להניע את ידיו בתנועות של התארכות, בתנועות סיבוביות, להניע לימין ולשמאל, להניע לאורך ציר מרכז הגוף לכיוון הפנים ומצח, לבצע תנוחת כף היד מימין לשמאל על השפתיים, ואף לבצע תנועות באופן  עצמאי על ידיו. מהאחרות שמעתי שבזמן שאני לא נמצאת דני מתרגל לבד את התנועות שאני

מבצעת איתו בזמן השיעור. הכנתי לדני קלטת של תירגול עצמי בזמן שאני לא נמצאת, והתחלתי לעבוד איתו על תנועות משולבות של ידיים ורגליים יחד. דני הגיע למצב שבו בזמן המנוחה הוא שוכב כשידיו ארוכות ונינוחות, נשימתו קלה יותר ובית החזה שלו חופשי ומרווח יותר. עקב השיפר בנשימתו, המליצו הרופאים לסגור את הקנולה.

אני מטפלת בדני כחצי שנה, פעמיים בשבוע, והוא החל אף לצייר, לכתוב אותיות ומספרים,  להושיט יד לשלום. אופן ישיבתו בכיסא הגלגלים השתפרה, הוא יושב זקוף יותר, אינו זקוק לתמיכה שהחזיקה לו את הראש מצד ימין. הוא שולט יותר על פליטת רוק, אצבעות רגליו נינוחות, וכמעט שלא נראה בהן סימן בבינסקי.