שיטת פלדנקרייז ויציבה

רוב האנשים חושבים על יציבה במונחים של התיישרות - יציבה נכונה פירושה ישיבה או עמידה זקופה, כאשר בית החזה פתוח והכתפיים משוכות אחורה. לפחות זה מה שלימדו אותנו כילדים. ולימדו אותנו להגיע לתנוחה זו באמצעות מאמץ. יציבה נכונה היא קשה לתחזוקה בהגדרתה לעיל. יש אנשים שמצליחים לעשות זאת דרך מתח ומאמץ, אחרים פשוט מוותרים ובוחרים בדרך של “יציבה גרועה”.

אך נשאלת השאלה האם זו הדרך הנכונה לחשוב על יציבה? האם יציבה טובה באמת צריכה להיות קשה להשגה ושימור? כמורה בשיטת פלדנקרייז תשובתי לשאלות האלה היא “ממש לא!”. הקריטריונים שלפיהם אנו שופטים יציבה צריכים להיות הקלות וחוסר המאמץ של התנוחה, ולא התיישרות השלד. יציבה טובה צריכה להגיע באופן אורגני מתוך התחושה הפנימית שלנו בתזוזה ותפקוד שלנו בעולם. גוף רגוע ומודע יוכל להתאים עצמו בקלות ובטבעיות לפי כוח הכבידה, כך שמסת גופנו תתאזן על השלד תוך כדי מאמץ מינימלי של השרירים.

שרירים לא אמורים לתמוך במשקלנו באופן ישיר, אלא כדי לאזן את השלד כך שיתמוך בגוף בהתאם לכוח המשיכה ועל מנת לייצר את הכוחות הדרושים לתנועה ואינטראקציה עם הסביבה. איזון טבעי טוב מביא להתיישרות שלדית (יציבה) שיכולה להידמות ליציבה נכונה כפי שתוארה לעיל, אבל היא נשמרת בצורה שונה מאוד. יציבה נכונה כמתוארת לעיל נגרמת תוך כדי מאמץ מתמשך, בעוד איזון טבעי מביא ליציבה רגועה וללא מאמץ.

ישנם שלושה גורמים שלובים התורמים לבעיות ביציבה - שיווי משקל לקוי, מאמץ מיותר, וחוסר מודעות עצמית. חוסר מודעות עצמית הוא תופעה נפוצה בחברה בת זמננו. מעטים מודעים לכך שהאיזון שלהם אינו טוב או כמה מתח מיותר יש בגופם. מתחים קבועים בבית החזה ובצוואר מושכים את הראש ופלג גוף העליון קדימה, מה שמחמיר את חוסר האיזון. איזון חסר מוסיף מתח, למשל שרירים המתכווצים בכדי לתמוך במשקל לא מאוזן. מתח מוגזם אף מפחית את המודעות העצמית שלנו ובזאת מחזק את הקשר בין שלושת הגורמים לעיל.

המפתח לשיפור יציבה אינו טמון בהיצמדות מאומצת לרעיון היציבה הנכונה, אלא בהגברת מודעות עצמית, מה שמוביל להפחתת מתח ואיזון שלדי משופר. שיטת פלדנקרייז, העוסקת בחינוך הגוף ופותחה על ידי המדען הישראלי משה פלדנקרייז, מספקת כלים מצוינים להשגת יציבה זו.

שיטת פלדנקרייז עושה שימוש במגע עדין, תנועה ותשומת לב מכוונת במטרה להגביר מודעות עצמית ולסייע לחזור לתנועה קלה וזורמת ואיזון נכון איתם אנו נולדים. השיטה נלמדת בשני אופנים . בשיעורי מודעות דרך תנועת בהם התלמידים מודרכים באופן מילולי באמצעות רצפי תנועה עדינים המובילים לתנועה קלה ויעילה. שעורי אינטגרציה פונקציונלית המתקיימים באחד על אחד ובהם נוסף אלמנט המגע ככלי הוראה, ובהם יש יותר הקשבה למצב ומגבלות אישיים.

ככל שאנו לומדים להתנועע במודעות וזרימה רבים יותר, גופנו יתיישר ויאזן עצמו באופן טבעי לפי כוח הכבידה. יציבה טובה היא תוצר לוואי של תנועה מודעת וזורמת, ולא משהו שמגיעים אלין באמצעות מאמץ.

רוב האנשים חושבים על יציבה במונחים של התיישרות - יציבה נכונה פירושה ישיבה או עמידה זקופה, כאשר בית החזה פתוח והכתפיים משוכות אחורה. לפחות זה מה שלימדו אותנו כילדים. ולימדו אותנו להגיע לתנוחה זו באמצעות מאמץ. יציבה נכונה היא קשה לתחזוקה בהגדרתה לעיל. יש אנשים שמצליחים לעשות זאת דרך מתח ומאמץ, אחרים פשוט מוותרים ובוחרים בדרך של “יציבה גרועה”.

אך נשאלת השאלה האם זו הדרך הנכונה לחשוב על יציבה? האם יציבה טובה באמת צריכה להיות קשה להשגה ושימור? כמורה בשיטת פלדנקרייז תשובתי לשאלות האלה היא “ממש לא!”. הקריטריונים שלפיהם אנו שופטים יציבה צריכים להיות הקלות וחוסר המאמץ של התנוחה, ולא התיישרות השלד. יציבה טובה צריכה להגיע באופן אורגני מתוך התחושה הפנימית שלנו בתזוזה ותפקוד שלנו בעולם. גוף רגוע ומודע יוכל להתאים עצמו בקלות ובטבעיות לפי כוח הכבידה, כך שמסת גופנו תתאזן על השלד תוך כדי מאמץ מינימלי של השרירים.

שרירים לא אמורים לתמוך במשקלנו באופן ישיר, אלא כדי לאזן את השלד כך שיתמוך בגוף בהתאם לכוח המשיכה ועל מנת לייצר את הכוחות הדרושים לתנועה ואינטראקציה עם הסביבה. איזון טבעי טוב מביא להתיישרות שלדית (יציבה) שיכולה להידמות ליציבה נכונה כפי שתוארה לעיל, אבל היא נשמרת בצורה שונה מאוד. יציבה נכונה כמתוארת לעיל נגרמת תוך כדי מאמץ מתמשך, בעוד איזון טבעי מביא ליציבה רגועה וללא מאמץ.

ישנם שלושה גורמים שלובים התורמים לבעיות ביציבה - שיווי משקל לקוי, מאמץ מיותר, וחוסר מודעות עצמית. זה חוסר מודעות עצמית הוא תופעה נפוצה בחברה בת זמננו. מעטים מודעים לכך שהאיזון שלהם אינו טוב או כמה מתח מיותר יש בגופם. מתחים קבועים בבית החזה ובצוואר מושכים את הראש ופלג גוף העליון קדימה, מה שמחמיר את חוסר האיזון. איזון חסר מוסיף מתח, למשל שרירים המתכווצים בכדי לתמוך במשקל לא מאוזן. מתח מוגזם אף מפחית את המודעות העצמית שלנו ובזאת מחזק את הקשר בין שלושת הגורמים לעיל.

המפתח לשיפור יציבה אינו טמון בהיצמדות מאומצת לרעיון היציבה הנכונה, אלא בהגברת מודעות עצמית, מה שמוביל להפחתת מתח ואיזון שלדי משופר. שיטת פלדנקרייז, העוסקת בחינוך הגוף ופותחה על ידי המדען הישראלי משה פלדנקרייז, מספקת כלים מצוינים להשגת יציבה זו.

שיטת פלדנקרייז עושה שימוש במגע עדין, תנועה ותשומת לב מכוונת במטרה להגביר מודעות עצמית ולסייע לחזור לתנועה קלה וזורמת ואיזון נכון איתם אנו נולדים. השיטה נלמדת בשני אופנים . בשיעורי מודעות דרך תנועת בהם התלמידים מודרכים באופן מילולי באמצעות רצפי תנועה עדינים המובילים לתנועה קלה ויעילה. שעורי אינטגרציה פונקציונלית המתקיימים באחד על אחד ובהם נוסף אלמנט המגע ככלי הוראה, ובהם יש יותר הקשבה למצב ומגבלות אישיים.

ככל שאנו לומדים להתנועע במודעות וזרימה רבים יותר, גופנו יתיישר ויאזן עצמו באופן טבעי לפי כוח הכבידה. יציבה טובה היא תוצר לוואי של תנועה מודעת וזורמת, ולא משהו שמגיעים אלין באמצעות מאמץ.