למה שקוראים "שיטת פלדנקרייז" נחשפתי דרך ענת בניאל (ירושלים, 1977-80), ואחר כך בקורס באמהרסט, וכן דרך עבודה עם חלק מתלמידיו הבכירים של משה פלדנקרייז מקורס 1970.
בעבודה זו מצאתי את הסינרגיה הנפלאה בין העזרה לעצמי, העזרה לאחרים, סיפוק וגם תגמול כספי. אך מעל לכל מצאתי דרך עבור הסקרנות האדירה שלי, איך העולם הזה החל מעצמי פועל.
משה פלדנקרייז עשה קונקרטיזציה למשפט הסוקראטי "דע את עצמך", ע"י "דע את עצמך דרך פעולתך". האינדיבידואל מכיר את עצמו דרך שכלול פעולתו, וככל שהפעולות עוברות דיפרנציאציות ואינטגרציות, גם משתפר גם העצמי במונחי רווחה, ביטחון עצמי, אנרגיה, קלות תפקוד ועוד.
בצד השלילי, הפרעות ללמידה התבצרות בביטחון דפנסיבי זהו מעגל הקסמים השלילי בו יותר חרדה, יותר כאב, יותר הגבלות תפקודיות, דימוי עצמי מונמך מחזקים את הספירלה השלילית.
בצד החיובי שכלול יכולות, ביטחון עצמי פתוח לניסוי וסיכון, יותר אנרגיה, קלות תפקודית מוגברת זהו מעגל הקסמים החיובי, שמאפשר את מה שקוראים לעתים "הפוטנציאל האישי".
דוד בן גוריון הגדיר את עבודתו של פלדנקרייז בדיוק בכיוון הזה, וכך כתב במכתבו המפורסם מ-1958 (לאחר שיקום תנועתי מלא בעזרת פלדנקרייז): "שיפור היעילות הפיזית והמנטאלית כאחד". בן גוריון שאף ליצור תנאים בהם יזכה הדור הגדל בארצנו בתועלת שיש בגישה זו.
מותו המוקדם של משה פלדנקרייז ב-1980 (מוקדם לגבי מימוש תכניותיו) עצר את תהליך הפיתוח של הקמת המכון אותו תכנן. לדעתי מוקדי העשייה במכון המתוכנן היו המשך חקירת פעולתה של מערכת העצבים האנושית, שלפי משה היא מערכת הלמידה המשוכללת ביותר ביקום.
הייחוד בגישה של משה לפיתוח תהליכי ההכרה העצמית מאפשר להבין ולקלוט תובנות שהושגו בהרבה שיטות אחרות, מדעיות ולא מדעיות.
כיוונים אלה מנחים אותי בגילוי תהליכי ההכרה, ההקשבה, אבחנה בעזרת החושים ותהליכים שמתרחשים ברמות העיבוד וההמשגה של מערכת העצבים המרכזית. כמו שאמר ז'אן פיאז'ה - במסגרת ההתפתחות המוח עובד על התהליכים של עצמו. ניהול התנועה הרצונית, דיפרנציאציות ואינטגרציות, מבואות, אמצעי ולא רק מטרה. כמובן גם מטרה.
העברתי סדנאות רבות על תיפקודי חושים (בפרט תיפקודי ראייה ושמיעה) לכשעצמם, יחסי גומלין ביניהם לבין תהליכי הכרה ותנועה. נושא המעניין אותי במיוחד הוא איך אפשר בלי הניצוץ האלוהי הנשימה.
יש לי סטודיו בירושלים וגם בבית שמש, אני מעביר שיעורים גם בראשון לציון.
